בן אהוב וסוניה. נולד ביום כ"ו בתמוז תש"ו 25.7.1946)) בבית- אלפא. את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר המקומי בקיבוץ ולאחר-מכן למד במוסד החינוכי "גלבוע" (על-שם מורדי- הגיטאות) שבמקום. היה חניך "השומר הצעיר" מנעוריו ותקופה קצרה השתייך לגדנ"ע-אויר. נטה לספרות וחיבה רבה הראה לקריאת-ספרים. הוא עצמו היה כותב שירים קצרים שנתנו ביטוי למצב-רוחו שלו, אך לא כדי לפרסם כתבם כי אם לעצמו ולחברתו. בנובמבר 1965 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-האויר ובמשך שירותו הצבאי הגיע לדרגת סגן וחתם לשירות קבע. אך הוא הספיק לשרת בשירות-הקבע מאמצע נובמבר 1967 ועד יום נפלו. טייס היה בטייסת חיל-האויר וכראוי לתפקיד זה שקט היה מטבעו ויציב. את כל הנדרש ממנו מילא ללא סייג ומוכן היה תמיד לעשות יותר. הוא היה מתנהג ללא כל דופי במצב קשה ומסוכן ביום י"ג בכסלו תשכ"ט 4.12.1968)), כאשר הופל מטוסו בהתקפת חיל-האויר הישראלי על כוחות עירק שהיו מוצבים בירדן, נאלץ נדב לצנוח ממטוסו בשטח האויב. הוא הגיע לקרקע בשלום ואחרי שהשתחרר מהמצנח, לפי שהתברר מצירופי העדויות, לא היתה לו ברירה אלא לנטוש את מטוסו - ואז רצחוהו תושבים מקומיים בירייה מטווח קרוב. זה היה במפרק שבירדן. הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות בבית-אלפא. נסיבות נפלו, אומץ-לבו וגודל-רוחו היו נושא לשיחת שר-הבטחון, משה דיין, עם מפקדי חיל-האויר אשר נלוו אליו בביקור- התנחומים שערכו בבית המשפחה השכולה. מפקד-הטייסת כתב למשפחתו במכתב- תנחומיו בין השאר: "לויתי את נדב עד לרגעיו האחרונים ממש והייתי עד להתנהגותו בקרב - ולאחר-מכן, כאשר נמצא במצוקה והיה צריך לנטוש מטוסו. שהוא מצב קשה מאד לטייס והתנהגותו במקרים כאלה הוא המבחן האמיתי לכשרו. אני חייב לציין בהערכה את השקט הנפשי, הדיווח הרוגע ברדיו - התנהגות מופתית אשר סייעה בזירוזי פעולות חילוצו מן השטח. מגעי האישי עם נדב היה מועט אך במעט שהכרתיו הוא השאיר בי את הרושם של נער חביב, מלא שמחת חיים, המבצע את המוטל עליו ללא בעיות. מותו של נדב", מסיים המפקד את אגרתו, "הוא פרק נוסף במסכת-הגבורה של אותם טייסים אלמונים הנושאים בעול-הבטחון הכבד והמוטל על צה"ל והמבצעים במסירות את אחת המשימות הקשות והמורכבות ביותר". הורים הוציאו לאור דפים לזכרו של נדב.